ים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לצירוף חוות דעת רפואית בתחום הנפשי לתיק.

התובע טוען כי לאור קביעת המומחה התעסוקתי מטעמו כי אובדן כושר העבודה של התובע נובע גם מהסיבה כי נגרמה לתובע נכות נפשית בגין הגבלה בולטת של ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה, יש מקום לצרף חוות דעת של מומחה פסיכיאטרי כדי להעמיד תמונה נכונה אודות אובדן כושר העבודה של התובע.

התובעת טוען כי צירוף חוות דעת נוספת יש בו כדי לייעל את ההליך ולתרום לבירור ענייני של המחלוקת לגופה ועל כן יש להעדיף עשיית משפט צדק על פני עמידה נוקשה על כללי סדר הדין שלא נועדו אלא לשרת את עשיית הצדק. יש מקום להיעתר לבקשה במיוחד לאור העובדה הצדדים בשלב קדם משפט

הנתבעת מתנגדת לצירוף חוות הדעת וטוענת כי אין כל תועלת בהגשת חוות דעת מומחה בתחום הנפשי מאחר ומדובר בתביעה לאובדן כושר עבודה ולא תביעה לעניין נכות, מה גם שלעניין הפגיעה הנפשית לא נטען דבר בכתב התביעה ולא צורפו ראיות כלשהם המעידים על פגיעה כאמור ומשלא נדרש תיקון כתב התביעה אין מקום להיעתר לבקשה. מה גם שמתן היתר להגשה עלול לסרבל את הדיון מאחר והוא עלול להוביל לצורך בתיקון חוות הדעת והכיו"ב.

דיון:

על פי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענותיו יצרף לכתב הטענות שלו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה רפואי. על פי תקנה 137(א) בעל דין אשר לא צירף חוות דעת כאמור לא יוכל להוכיח עניין שברפואה מטעמו.

לשם הגשת חוות דעת נוספת לתיק, הדרך הדיונית הנכונה הינה ע"י בקשה לתיקון כתב תביעה וצירוף חוות דעת נוספת אליו (ראה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 248 וכן ע"א 6098/92 זכאי נ. מדינת ישראל, משרד הבריאות, פ"ד מז(3) 651,654ד).

התובע לא הגיש בקשה לתיקון כתב תביעה, אך כפי שינומק להלן אין בהגשת חוות הדעת המבוקשת כדי ליצור עילת תביעה חדשה, ועל כן ניתן להורות על תיקון כתב התביעה ע"י הוספת חוות הדעת מבלי לשנות דבר בכתב התביעה, במיוחד – כפי שינומק להלן- לאור העובדה כי הצורך בהגשת חוות הדעת נבע מהמסקנות הקוטביות אליהן הגיעו המומחים התעסוקתיים של שני הצדדים בעניין אובדן כושר העבודה והנכות הנפשית של התובע.

סטייה מהוראות פרוצדוראליות הינה דבר הכרחי ונחוץ, מקום שבו הידבקות לאותם כללים עלולה לחסום את דרכו של התובע מלהוכיח תביעתו ובכך לגרום לעיוות דין. על כן, סבור אני, כי במקרים מסויימים כמו במקרה דנן, יש מקום לאמץ את הגישה לפיה ראוי להגמיש את הפרוצדורה לטובת שיקולים מהותיים.

השאלה היא עד היכן ראוי ונכון למתוח את סדרי הדין ויעילות הדיון לצורך שיקולים מהותיים. כדברי כב' השופט עמית שצוטטו ברע"א 2033/07 קוטישטיאנו נ. אברבך נבו 20.8.07 -

"השאלה האמיתית העומדת לדיון היא עד כמה ניתן להגמיש את הפרוצדורה על מנת לאפשר לבעל דין לקבל את יומו בבית המשפט. לא אחת נאמר בפסיקה כי הפרוצדורה אינה מיטת סדום. אולם, גם נאמר שהפרוצדורה אינה מזרן שאין חפץ בו, שניתן להשליכו כלאחר יד."

ראו דיון בשאלה דומה ברע"א 1717/11 דני אבו סמרה נ. מדינת ישראל בית חולים גליל מערבי נבו 8.5.11, וכן ברע"א 8862/10 מינס אופק נ. ד"ר דוד פרדי נבו 27.3.11 ).

לגופו של עניין במקרנו, כתב התביעה וחוות הדעת מטעם התובע מבססים עילה לתביעה מכוח פוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה, ועל מנת שהתובע יזכה בתביעתו עליו להוכיח כי אינו כשיר לעבוד (לפחות ב- 75% אחוז) מבחינה רפואית, בחוות הדעת מטעמו המומחה התעסוקתית ביסס את אי כושרו לעבוד על פגיעה בשמיעה בנוסף לפגיעה נפשית, אולם בחוות הדעת מטעם הנתבעים המומחה קבע כי אינו בדיעה כי קיימת פגיעה נפשית אצל התובע.

השאלה אם נותרה אצל התובע נכות נפשית כלשהי כתוצאה מהתאונה משליכה על השאלה העיקרית לפיה האם הוא איבד את כושרו לעבוד בהיקף הנדרש על מנת לזכותו בתגמולי הביטוח מכוח הפוליסה נשוא הדיון. על כן, ומשהמומחה מטעם התובע ייחס לנכות הנפשית חלק בקביעתו, הפכה בחינת הנכות הנפשית לרלוונטית והכרחית לשם בירור שאלת אי כושר העבודה של התובע. חוות הדעת בתחום הנפשי מיועדת לתמוך במסקנת הרופא התעסוקתי לפיה קיימת נכות נפשית אצל התובע כתוצאה מהתאונה.

חוות הדעת שנדרש צירופה לא יוצרת עילת תביעה חדשה אלא היא נדרשת לשם הוכחת עילת התביעה המקורית ומקום שבו לחוות הדעת השנייה יש חשיבות לצורך הכרעה בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ואשר בלעדיה ייבצר מהמבקש להוכיח את טענתו בדבר אי כושרו המוחלט לעבוד, יש לאפשר הגשתה. (ראה ע"א 6098/92 לעיל).

בנוסף, יש לזכור כי אנו מצויים בשלב מקדמי של הדיון בתיק, שלב שטרם נשמעו בו ראיות, ובצורה שבה תיקון ע"י הגשת חוות דעת נוספת לא יפגע בהגנת הנתבעים (כגון התיישנות וכיו"ב), על כן, לא ייגרם לנתבעים נזק מצירוף חוות הדעת, מנגד דחיית הבקשה עלולה לגרום נזק לתובע.

יפים הדברים שנאמרו בתא ( מחוזי חי') 10923-10-09 פנינה עמר נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו, 05.03.2013):

" במקרה ותוספת חוות הדעת לכתב התביעה המקורי אינה בגדר הוספת עילת תביעה חדשה, קל וחומר בטרם נשמעו ראיות וגם אם המבקש יכול היה להשיג את חוות הדעת עובר להגשת כתב התביעה, ומדובר אך ברשלנות מצידו, יותר תיקון כתב התביעה על דרך צירופה של חוות הדעת, שכן לא עומדת לנתבע טענת ההתיישנות ולאור הנזק המשמעותי שייגרם למבקש אם תידחה הבקשה" .

נוכח האמור הנני מתיר הגשת חוות הדעת.